האהבה לשפה העברית,היכולת לקרוא שיר ילדים ולדעת להעביר יכולת זו בלב שמח, הפער הגדול בין המצוי לרצוי והיכולת שלי לתרום מהידע שצברתי במשך שנים, באהבה רבה . זו האש הבוערת בי.
איפה זה התחיל ? באותו יום שבו פרומה, המטפלת שלי בקיבוץ, הניחה בידי את הספר “איה פלוטו” (לאה גולדברג) ואמרה לי שלא קמים מהמיטה עד השעה ארבע. אני, שוכבת במיטה, בפחד, מתחילה לאט לאט לגלות את יופיו של הספר. לימים פגשתי באמירה, שעזרה לי להבין את מצבי:
” בשעה שעולמו של אדם חשוך בעדו, פותח ספר ומגיע לעולמות אחרים”( עגנון בספר סיפור פשוט). עולמי חרב באותה תקופה,ילדה בת שמונה, ילדת חוץ בקיבוץ, ללא אבא ( אבי נהרג) ללא אימא, מופרדת מסביבת מגוריה וממשפחתה ומגיעה לסביבה חדשה. ופרומה, הניחה בידי ספר יפה כל כך, וכך ייצבה אותי ואת חיי לאחר הטלטלה שאחזה בהם. הגעתי לעולמו של פלוטו, ומצאתי מרגוע. אני זוכרת את עצמי מתבוננת באיורים הצבעוניים, בפלוטו, הופכת את הספר מכל צדדיו. גיליתי שהספר נכתב לאסנת (ביתו של המאייר), שמחתי לראות את השם שלי כתוב בספר. יכולתי לחזור ולדפדף בו שוב ושוב, להשקיט את הרגשות שלי, להגיע “לעולמות אחרים” ואפילו לקרוא.
כאם צעירה, הספר הראשון שרכשתי לביתי היה… “איה פלוטו”, אחריו גיליתי את ספריו של ע. הלל ואת ספרי הילדים של יורם טהר לב ונורית זרחי. גיליתי בספרי הילדים את השפה העברית היפה.
לימים, ההרצאה הראשונה שהרצתי בפני הצוות החינוכי שניהלתי היה ….נכון הרצאה על הספר “איה פלוטו” .
במפגש עם שיר או סיפור לילדים, אני רואה איכויות שיתכן שאחרים לא רואים. פינת העבודה שלי מלאה בספרי ילדים ואני שולפת אותם בעת הצורך.
היום, יש לי רצון להעביר את הידע למחנכות ולהורים צעירים, זו הסיבה שכתבתי את התוכנית “ספר ושפה” ופתחתי אתר אינטרנטי המגיש את הידע שצברתי לטובת הדור הצעיר.
