מחבר: Gil Rach

הורים שואלים את עצמם, מעניין מה הילד שלי יזכור כשיגדל ? לקחתי אותו לקרקס, ראינו ביחד הצגות, נסענו לטיולים, ביקרנו חברים ומשפחה. מה הילד שלי יזכור ?

התאפשר לי לבדוק סוגיה זו, מאחר שבנותיי בוגרות.  שאלתי את ביתי הבכורה :  מהו הזיכרון הראשון שלך ? היא חשבה רגע והשיבה לי " אני זוכרת שקראת לי ליראות להקה של חסידות שעפה מעל הבית שלנו". אני עצמי זוכרת את האירוע, לא תיארתי לעצמי שזה יהיה הזיכרון הראשון שלה .

מה היה בו מנקודת המבט שלי ובזיכרון שלי?

אני,מרגישה צירים ראשונים, מבינה שאני בראשיתו של תהליך הלידה, מחליטה להוריד במהירות את הכביסה מהחבל ולערוך סידורים אחרונים לפני הנסיעה לבית היולדות. אני יוצאת לחצר,רוח חורפית מנשבת, אני שומעת קולות מוזרים מעל ראשי, מרימה את המבט ורואה להקת חסידות צווחניות עפה בצורת ראש חץ. אני קוראת לביתי בהתרגשות רבה  שתבוא מהר ליראות את המחזה המיוחד הזה. ביתי בת שלוש וחצי בדיוק .

מה היה כאן? אימא מרוגשת ניצבת מול תופעת טבע, בוחרת לא לאפשר לתופעת טבע  מיוחדת כל כך לחלוף מעליה בלי לשתף את ילדתה. אפשר היה להתעלם כי אני הרי עומדת ללדת ורצוי להספיק לסדר דברים של חיי היום יום ליפני הנסיעה לבית החולים, אבל הבחירה שלי  לשתף את ילדתי , להסב את תשומת ליבה ליופיו של הטבע, היא שנחרטה בזיכרון הילדה ופתחה בפניה את הרצון להכיר,לאהוב ולקבל הסברים על העולם שבו אנחנו חיים .

חשבתי על הזיכרון הראשון שלי עצמי ונזכרתי באותה סצנה שבה אני בת שלוש בערך, לבושה במעיל פרווה שהגיע זה עתה  בחבילה מהדודה מאיטליה. אני ממש יכולה לחוש במגע הנעים של הפרווה. לימים,  מצאתי תמונה המנציחה את הרגע הזה ויתכן שהזיכרון הזה חזק אצלי בזכות תמונה זו. הכיתוב בגב התמונה הוביל אותי לתובנות באשר להערכת הורי אותי. כך כתבה אימא

שלי : " זאת אסנת במעיל פרווה ביום חמסין  א ס ת ר ".  אני  מוצאת בדברים שאימא שלי כתבה  את שורשי העצמאות שלי ואת האימא שמבינה שיש לה עניין עם ילדה בעלת דעות ורצונות משלה, המתעקשת ללבוש מעיל פרווה ביום חמסין, והיא נותנת לה את המרחב, עומדת מולה ומנציחה את הרגע (כאן אבא היה הצלם , כך שגם הוא נכח באירוע), וגם מוצאת את הזמן לכתוב מאחורי התמונה  משפט מכונן כול כך .

לימים מצאתי ילדה כמוני  בשיר של נורית זרחי "בילבולונת" ( מיתוך "כף עץ וקדרה שטוחה")

הוי, בלבולונת
איזו משונה!
ביום חמסין יצאה לרחוב,
מכורבלת כמו דוב,
עם מטריה ועם ברדס
וסודר חם מצמר גס,
וכשפסעה רק פסע
כמעט נמסה……

השבוע מצאתי את עצמי מפצירה בנכדתי ללבוש סוודר או חולצה ארוכה מעל בגד הבלט כי קר. היא השיבה לי " סבתא,  לא קר לי " ואני המשכתי בהפצרותיי. למה  לא כבדתי את רצונה ? מה, לא למדתי משהו מאימא שלי?

אני חוזרת לסצנה שבה ההורים שלי מבינים שהם לא יכולים לשנות את דעתי, מניחים לי להסתובב במעיל פרווה ביום חמסין, עומדים ומנציחים את האירוע. אירוע זה  מזכיר לי שיר ילדים שכתבה רחל המשוררת :

הביטו וראו הגדי הלבן
יודע לרקוד כמו ילד קטן
ועיזה האם, ותיש האב,
 ששים ושמחים בגדי השובב
מה – מה – מה !"

( מתוך פרויקט בן יהודה).

זוג הורים המתפעלים מהצאצא שלהם נותנים לילד בסיס ביטחון . ההשתאות של ההורים מול הייחודיות והעצמאות של הילד שלהם חשובה ביותר בבניית הביטחון העצמי של הילד.

אחזור לשאלה מה הילדים שלנו יזכרו ?

ילדים מתחילים ליזכור אירועים בגיל שלוש בערך והם יזכרו אירועים שבהם מתקיים שיתוף רגשי בינם ובין מבוגר משמעותי. לכן, ההמלצה שלי אליכם היא  למצוא את הזמן להיות עם הילד, למצוא את הזמן להתפעל ממנו, לחזק אותו כמה שיותר, לתווך לו את העולם ולא לצפות שאחרים יעשו זאת עבורכם. שיר שריגש אותי ומתמצת את הרעיון, הוא השיר הבא, כתבה אותו חיה שנהב (מתוך "על ההר יושב ענק").

בעיניים שלך
אני רואה
אמא קטנה קטנה
שאוהבת אותך.

אמירה של אבי הפסיכולוגיה זיגמונד פרויד מחזקת ומסכמת  תובנות אלה:

איש שאהבת אמו אליו איננה מוטלת בספק נושא בחובו כל ימי חייו הרגשה של מנצח, אותו ביטחון בהצלחה שהוא תכופות אבי ההצלחה בפועל.

האהבה לשפה העברית,היכולת לקרוא שיר ילדים ולדעת להעביר יכולת זו בלב שמח, הפער הגדול בין המצוי לרצוי והיכולת שלי לתרום מהידע שצברתי במשך שנים, באהבה רבה . זו האש הבוערת בי.

איפה זה התחיל ? באותו יום שבו פרומה, המטפלת שלי בקיבוץ, הניחה בידי את הספר "איה פלוטו" (לאה גולדברג) ואמרה לי שלא קמים מהמיטה עד השעה ארבע. אני, שוכבת במיטה, בפחד, מתחילה לאט לאט לגלות את יופיו של הספר. לימים פגשתי באמירה,  שעזרה לי להבין את מצבי:

" בשעה שעולמו של אדם חשוך בעדו, פותח ספר ומגיע לעולמות אחרים"( עגנון בספר סיפור פשוט). עולמי חרב באותה תקופה,ילדה בת שמונה, ילדת חוץ בקיבוץ, ללא אבא ( אבי נהרג) ללא אימא, מופרדת מסביבת מגוריה וממשפחתה ומגיעה  לסביבה חדשה.  ופרומה, הניחה בידי ספר יפה כל כך, וכך ייצבה אותי ואת חיי לאחר הטלטלה שאחזה בהם. הגעתי לעולמו של פלוטו, ומצאתי מרגוע. אני זוכרת את עצמי מתבוננת באיורים הצבעוניים, בפלוטו, הופכת את הספר מכל צדדיו.  גיליתי שהספר נכתב לאסנת (ביתו של המאייר), שמחתי לראות את השם שלי כתוב בספר. יכולתי לחזור ולדפדף בו שוב ושוב, להשקיט את הרגשות שלי, להגיע "לעולמות אחרים" ואפילו לקרוא.

כאם צעירה, הספר הראשון שרכשתי לביתי היה… "איה פלוטו", אחריו גיליתי את ספריו של ע. הלל ואת ספרי הילדים של יורם טהר לב ונורית זרחי. גיליתי בספרי הילדים את השפה העברית היפה.

לימים, ההרצאה הראשונה שהרצתי בפני הצוות החינוכי שניהלתי  היה ….נכון הרצאה על הספר "איה פלוטו" .

במפגש עם שיר או סיפור לילדים, אני רואה איכויות שיתכן שאחרים לא רואים. פינת העבודה שלי מלאה בספרי ילדים ואני שולפת אותם בעת הצורך.

היום, יש לי רצון להעביר את הידע למחנכות ולהורים צעירים, זו הסיבה שכתבתי את התוכנית "ספר ושפה" ופתחתי אתר אינטרנטי המגיש את הידע שצברתי לטובת הדור הצעיר.

בפרק הנוכחי נביא בפניכם סיפורים קצרים שמתאימים במיוחד לפעוטות בהם הפעוט יכול להשתתף באמירת הטקסט.

הסיפור "לטייל הולך ערן" שכתבה ימימה שרון נבחר. זהו סיפור צביר שבו כל פעם מתווספת חיה והפזמון החוזר הוא חזרה על כל החיות שנצברו עד כה. המיוחד בסיפור הוא הפשטות שלו והיכולת של הפעוטות להשתתף בפזמון החוזר ובלמידה שלהם של שמות התואר בנוסף לשמות החיות. ברוב המקרים פעוטות מחברים מילת "פעולה" עם מילת "חפץ", כלב הלך!  בסיפור זה יש חיבור בין שם חיה למילת תואר: חתול לבן, כלב קטן וכך הלאה. הפעוט לומד דבר חדש.

את הדמויות יש לצייר, לניילן ולהעמיד בתוך כריכת פוליגל. על הדמויות להדביק סקוטש זכר ועל הפוליגל סקוטש נקבה וזאת כדי לאפשר לספר את הסיפור על השטיח או לוח לבד, הדמויות ידבקו. בסיום הקראת הסיפור כדאי להשאיר את הדמויות בתוך הפוליגל, ולסגור כמו ספר,  ולהניח על המדף, מוכן לפעילות נוספת.

הדגש בסיפור זה הוא לאפשר לפעוטות לחזור עם המחנכת על הפזמון החוזר,בו מוזכרות החיות שהצטברו עד כה ל"טיול".  לספר לאט וללוות את הקריאה עם האצבע על הדמויות בהתאמה. אם הקשב של הפעוטות קצר, אפשר להוריד מספר דמויות ובהמשך להוסיפן.

 לטייל הולך ערן
כתבה : ימימה שרון

לטייל הולך ערן.
בוא איתי חתול לבן!
לטייל הולכים – ערן וחתול לבן.
אתנו בוא,כלב קטן!
לטייל הולכים – ערן, חתול לבן וכלב קטן.
אתנו בוא,צב בישן!
לטייל הולכים – ערן, חתול לבן, כלב קטן וצב בישן……..

 

אינני יכולה להעביר  לכם את הטקסט בשלמותו, בגלל השמירה על זכויות היוצרים. ראיתי שאפשר לרכוש את הספר. אני ממליצה לכם לעשות כן.

אפשרות נוספת, ללמוד מהסופרת על התבנית הסיפורית ולהמציא סיפור דומה עם דמויות שיש לך בהישג יד.

"רוגז" כתבה מרים ילן שטקליס

רוגז, רוגז, רוגז!
שרוי חתול ברוגז!
שרוי ברוגז על חבר,
על חתלתול אפור אחר…….

המילים במלואן נמצאות באתר שירונט

השיר "רוגז" נותן ביטוי לרגשי הזעם שמציפים לעיתים את הפעוט ועל ידי כך שמספרים לו על החתול הנמצא ברגשות כעס נותנים שם וביטוי לרגש זה, הפעוט מזדהה עם החתול ומרגיש שמבינים אותו.
בשעת כעס של הפעוט, אפשר להשתמש בשפת השיר ולדקלם חלקים מהשיר, הפעוט יבין את ההומור שבו הדברים נאמרים, וירגיש שהוא כמו החתול כועס עכשיו, ומותר לו לכעוס.
אפשר להציג בפני הפעוטות בובת חתול, ובעזרתה לדקלם את השיר מספר פעמים.

המילים לשיר "אמבטיה לבובה קטיה" של ע. הלל נמצאות באתר שירונט.

בחלק זה מוגש לכם השיר "החדר של דן", כתבה מירי מיירס, חברת ילדות שלי, מופיעים בו המספרים מאחד עד חמש, כך חוזרים על כל המספרים עד חמש. השיר כתוב בסגנון שיר סיפור צביר בכל בית נוספות חיות ובפזמון החוזר מזכירים את כל החיות מההתחלה ועד החיות שנוספו. אפשר לדקלם את השיר בשלמותו או לקצרו לפי גיל הילדים ומידת הריכוז שלהם. השיר קצבי ומלווה בתנועות ידיים כמו סיבובם במהירות עם אמירת המשפט " איזה מהפכה וכו'  .

את הדמויות של החיות אני ממליצה להדביק על מכסים של גבינה או כרטיסיות בגודל אחיד, לחבר סקוטצ זכר ' לפזר אותם על הרצפה באי סדר ולפי מילות השיר לסדר את התמונות בסדר כפי שמופיע בתמונה. קוף אחד, מתחתיו שני פרפרים, מתחתם שלושה חמורים וכו', תוך שמירה על קו התחלתי אחיד.

אחת, שתיים, שלוש, ארבע,
למעגל אורח בא,
בא רכוב על המקל,
בא מעמק יזרעאל…

השיר מתוך~ בואו עננים / לאה גולדברג

שיר משחק:
מסתדרים במעגל, ילד אחד במרכז "רכוב" על מקל , רץ במעגל הפנימי וכולם מדקלמים בקצב שירי את מילות השיר כאשר בסיום הוא בוחר בילד שיחליף אותו בתפקיד.

משיר זה אפשר לדלות פניני לשון כמו: " כולכם מאוד טובים, נעימים וחביבים", ולהשתמש בנסיבות מתאימות בחיי היום יום של הקבוצה.